לא כדאי לסחוב בעיות מפרקים עד גיל מאוחר

לא כדאי לסחוב בעיות מפרקים עד גיל מאוחר

מפרק הירך הוא המפרק הגדול ביותר בגוף האדם. הוא נמצא בעומק אזור האגן ובנוי כמפגש שתי עצמות בצורת מכתש ועלי. קצות העצמות במפרק מצופים בסחוס, דבר שמאפשר לבצע טווח תנועות די רחב בצורה חלקה וללא חיכוך.

המפרק הזה עטוף בקופסית שבחלקה בנויה מרצועות המחזקות אותה. קבוצת שרירים המתפקדים כמנגנון הפעלת המפרק מאפשרים לו את כל טווח התנועות הנדרש. הם עוטפים את המפרק בשכבה נוספת ובתוכה גם מערכת עצבים וכלי דם, המזינה את האזור.

כל עוד המפרק הזה בריא ומתפקד כראוי, אין לנו סיבה להתעניין במבנהו כלל וכלל.
אבל מסיבה זו או אחרת יכולים להופיע כאבים והגבלה בתנועות במפרק.

אחד הגורמים השכיחים ביותר להופעתם הוא שינויים בסחוס שמצפה את עצמות המפרק. השינויים האלה גורמים לאובדן החלקה חופשית של העצמות במפרק וכתוצאה מכך, להפרעות בניידות. מצב זה מוגדר כמחלת אוסטיוארטריטיס של המפרק.

כאשר רופא נדרש לטפל בחולה המתלונן על כאבים ומגבלות בתנועה, הוא מבצע מספר בירורים, בין היתר, בדיקת הדמיה שבעזרתה ניתן לאמוד את מידת הנזק של הסחוס ו/או מפרק.

בשלבים המוקדמים של המחלה בצילומי רנטגן של מפרק הירך לא ניתן לראות את השינויים האופייניים למחלה.

במצבים אלה הטיפול מבוסס על שימוש בנוגדי כאב ודלקת, חיזוק שרירי ירכיים, הפעלה מבוקרת של מפרק הירך בעזרת טיפול בפיזיותרפיה. בחלק מהמקרים ניתן להשיג תוצאות חיוביות, הפחתת עוצמת הכאב ושיפור בטווח התנועות.

אבל לפעמים המצב יכול להמשיך ולהחמיר וכתוצאה מכך מחמירה גם הגבלת התנועות במפרק, המביאה לקשיי הליכה וביצוע פעילות יומיומיות אחרות. כאן חשוב לציין שאם בכאבים עוד ניתן לטפל באופן תרופתי, בשינויים "שחיקתיים" בסחוס חייבים לטפל בצורה פולשנית.

הניתוח הזה בוצע לראשונה בשנות ה-60 של המאה הקודמת ובמהלך מספר עשורים נהוג היה לפתור בעזרתו בעיות של אנשים אשר גילם מעל 65.

מאז הניתוחים הראשונים מסוג זה חלה התקדמות טכנולוגית שאפשרה הופעת מגוון רחב מאוד של משתלים חדשים תוך כדי שימוש בחומרים העמידים יותר בעומסים ושחיקה. הטכנולוגיות החדשות מאפשרות כיום שמירה על החלקים הבריאים של המפרק והחלפה מינימליסטית של המשטחים השחוקים בלבד.

שינוי נוסף חל בגישה לממדים של מרכיבי המשתל. התפיסה העכשווית דוגלת בשימוש במשתלים בעלי גודל המתקרב לטבעי, דבר שמקנה למפרק מלאכותי יציבות המתקרבת לזאת של מפרק אמיתי. בנוסף, טכניקות כירורגיות חדשות מאפשרות פגיעה מינימאלית ברקמות הרכות דרך חתכים קטנים, דבר שמקטין משמעותית את זמן השיקום לאחר הניתוח.

כל זה מאפשר היום לתת פתרונות גם לאנשים צעירים הסובלים מבעיות סביב מפרקי ירכיים.

"חשוב שהציבור הרחב יפתח מודעות לנושא", אומר דר' סמיון קרסניאנסקי, מומחה לכירורגיה אורתופדית, העוסק למעלה מעשרים שנה בניתוחים להחלפת מפרקי ירכיים, "לרפואה היום יש הרבה מה להציע ולכן לא הייתי רוצה לראות אנשים שחיים עם הכאב והסבל."

לדברי דר' סמיון," הרפואה האורתופדית התקדמה באחרונה עד מאוד והיא מציעה מגוון טיפולים כירורגיים ושמרניים שמסייעים לסובלים מבעיות מפרקים."

"לא כדאי לסחוב בעיות מפרקים עד גיל מאוחר, כאשר ניתן לסייע ולטפל בבעיה", מדגיש דר' סמיון. "אני מרגיש סיפוק רב בעבודתי כמנתח, כאשר אני רואה אנשים רבים שחששו לבוא לטיפול וחששו מן הניתוח, חוזרים לחיים בריאים ונורמליים לאחריו."